גזר דין בתיק ת"פ 8344-11-10

1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של כליאת שווא לפי סעיף 317 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין], דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין והעסקה שלא כדין לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 [להלן: חוק הכניסה]. ייאמר עוד, כי בהכרעת-הדין מיום 18.7.11, זוכה מביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.         על-פי עובדות כתב-האישום שהוגש כנגד הנאשם ביום 12.1.11, כשבוע עובר ליום 30.10.10 יצר הנאשם קשר עם מיסרה שחרור, שהינו תושב אזור (להלן: הקרבן), והשניים סיכמו כי הקרבן יבצע עבור הנאשם עבודות ריצוף בדירתו של הנאשם בטייבה, כשהסיכום כלל את שטח העבודה ותמורה בעבור מטר. בין התאריכים 25.10.10 - 28.10.10, הקרבן אכן ביצע את העבודה עבור הנאשם, אך הנאשם לא היה שבע רצון מהעבודה ועל כן דרש מהקרבן 16500 ש"ח פיצוי בגין ליקויי העבודה. בין השניים התפתח ויכוח לגבי אופן תיקון העבודה ומימון חומרי הגלם.

            בערב 30.10.10 פגש הנאשם בקרבן בטייבה וביקש מהקרבן להגיע לדירתו על-מנת שיראה לו את הליקויים בעבודתו, והקרבן הסכים לכך.

            עת נכנסו השניים לדירה בסמוך לשעה 20:00, סגר הנאשם את דלת הדירה ובהמשך כבל את הקרבן בשלשלאות ברזל למעקב מרפסת הדירה כשהוא דורש ממנו כי ישלם לו 16500 ש"ח בגין הנזקים בעבודה בטרם ישחררו.

            בהמשך, ובעודו בגילופין, נטל הנאשם אולר ודקר באמצעותו את הקרבן בירך רגלו בעודו מאיים עליו כמפורט בסעיף 5 לכתב-האישום.

            ביום 31.10.10 בשעה 10:40, על סמך מידע מודיעיני, הגיעו כוחות בילוש של משטרת טייבה לדירה וקראו לנאשם לפתוח את דלת הדירה. משלא נענה לדרישתם, פרצו השוטרים את דלת הדירה והבחינו בקרבן כשהוא כבול בשלשלאות ברזל ודקור בירך ימינו.

3.         בסופו של יום, ובעיקר לאור העובדה שהתביעה לא הצליחה להביא להתייצבות הקרבן לעדות (אם כי אמרותיו הוגשו והתקבלו), זוכה הוא מביצוע עבירות האלימות - הדקירה והאיומים. באשר ליתר העובדות - התביעה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח ביצוע עבירות של כליאת שווא, דרישת נכס באיומים והעסקה שלא כדין - וזאת, על בסיס הודאת הנאשם במשטרה, עדות הנאשם בבית-המשפט בחיזוק עדויות השוטרים אשר הגיעו לזירת האירוע ומצאו, אכן, את הקרבן כבול בשלשלאות עבותות למעקה מרפסת הדירה של הנאשם. עוד יוזכר, כי הוכח, כי הסכום אותו דרש הנאשם מהקרבן עמד על 15500 ש"ח - ולא 16500 כפי שנכתב בכתב-האישום.

4.         בטרם הטיעונים לעונש, הוסכם על שליחת הנאשם, שהינו עצור עד לתום ההליכים כנגדו, לקבלת תסקיר בעניינו, אשר אינו כולל כל המלצה טיפולית.

5.         ב"כ המאשימה הדגישה את הפן החמור של האירוע - ההשפלה שחווה הקרבן, כאשר הנאשם הוא שקשר אותו בשלשלאות סביב רגליו, בעודו נותר כפות כך לאורך כל הלילה, כשלא הנאשם עצמו הוא ששחררו - אלא כוחות משטרה שהגיעו למקום ופרצו לבית הנאשם.         עוד טענה, כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, אלא השמיע טענות שראוי היה שלא תישמענה בדבר "הסכמתו" של הקרבן לכבילה.

            ב"כ המאשימה הדגישה, כי המדובר בנאשם בעל עבר פלילי מכביד של 23 הרשעות קודמות ובמגוון עבירות אלימות, רכוש וסמים, כאשר מאסרו האחרון בן השלוש שנים ומחצה, ממנו השתחרר בשנת 2007, היה בגין ביצוע עבירה של שוד מזויין. עוד ציינה, כי במהלך חייו ריצה סך הכל, במצטבר, 21 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח.

            עוד הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי הנאשם מצמצם, מטשטש ומפחית מחומרת פגיעתו ומהנזק שנגרם למתלונן. הזכירה, כי למרות טענת הנאשם כי נגמל מסמים, ביצע את העבירות בעודו בגילופין, ולמרות זאת הוא שולל כל צורך במעורבות טיפולית בעניינו.

            לסיכום, טוענת היא כי מדובר באדם מסוכן, ויש להשית עליו עונש מאסר בפועל ממושך - שלא יפחת משלוש שנות מאסר, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן וקנס, כשלתמיכה בעתירתה זו הגישה פסק-דין שניתן בבית-המשפט העליון (ע"פ 1106/11, מדינת ישראל נגד ואקנין) הדן בעניינו של מערער שהורשע בבית-המשפט המחוזי בביצוע עבירות של סחיטה באיומים.

6.         הסניגור המלומד טען כל שיכל למען מרשו, כשהדגיש כי המדובר בנאשם שעבר הליך של גמילה ושיקום במאסרו האחרון ובמהלך ארבע השנים האחרונות עבד, נישא והחל לבנות את ביתו. אכן, במהלך 40 שנה נכנס ויצא מבין כותלי בית-הסוהר, הכל על רקע התמכרות לסמים, אך מאז התנקה השקיע מאמצים לנהל אורח חיים נורמטיבי.

הסניגור חזר והזכיר, כי יש ליתן משקל של ממש לעובדה שלאחר ניהול הוכחות, זוכה הנאשם מביצוע עבירת האלימות החמורה - ובהקשר זה התמקד בעונש המקסימלי הקבוע בצד עבירה של כליאת שווא, כשלוש שנות מאסר. לטענתו, ומבלי להמעיט בחומרת העבירות, אין המדובר באירוע מתוכנן, כשמבחינתו של הנאשם הקרבן פגע בביטוי המובהק להליך השיקום שלו - בניית ביתו, ולמרות תגובתו הקשה של הנאשם אין הוא זקוק להמשך טיפול בסמים ואין לזקוף לחובתו העדר המלצה לטיפול.

בסופו של יום, עותר הסניגור להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, המתקרבת לשנה - ולתמיכה בעתירתו הגיש פסקי-דין רבים ממספר ערכאות, אליהם אתייחס בהמשך.

7.         ב"כ המאשימה לא הגזימה בתיאור חומרת העבירות שביצע הנאשם, אשר השפיל וביזה את הקרבן - והכל על רקע ויכוח כספי ותרעומת על ליקויים ופגמים לכאורה שמצא בעבודת הקרבן בביתו. די להביט בתמונות המתלונן הכבול בשלשלאות למרפסת ביתו של הנאשם כדי להבין את עוצמת התנהגותו המרושעת והמכוערת של הנאשם, הדורשת העברת מסר עונשי חד-משמעי וברור. לא ניתן לדעת עד מתי היה ממשיך הנאשם בהתנהגותו המתעללת כלפי המתלונן, שכן למזלו הגיעו כוחות משטרה למקום בעקבות מידע מודיעיני, והוא שוחרר על-ידם.

8.         לנסיבות העבירות, יש להוסיף את התייחסות הנאשם עצמו, המבססת את הצורך להשית עליו מאסר בפועל מוחשי מעבר לתקופת מעצרו. עוד במהלך עדותו ניתן היה להתרשם מחוסר התובנה לחומרת מעשיו, כאשר העלה גירסה תמוהה לפיה הקרבן "הסכים" לכבילתו. אך מעבר לכך, ההתרשמות המקצועית של קצינת המבחן מעלה כי הנאשם טשטש, צמצם והפחית מחומרת התנהגותו, מהפגיעה והנזק שגרם למתלונן ונראה כי הוא ממוקד בעיקר בפגיעתו מהמתלונן וממעצרו מאז ביצוע העבירה.

9.         התסקיר בכללו מעלה תמונה עגומה של אדם בן 46 שנים, אשר התקשה להשתלב במסגרות, אינו יודע קרוא וכתוב ולאורך השנים ניהל אורח חיים עברייני, התמכרותי ושולי, כשריצה תקופות מאסר מצטברות של 21 שנים. אכן, הנאשם חזר והדגיש את תהליך הגמילה האינטנסיבי שעבר במהלך מאסרו האחרון, אך למרות תהליך זה עיננו הרואות כי הנאשם ביצע את העבירות כלפי הקרבן בעודו בגילופין. קצינת המבחן מתרשמת כי על אף מאמציו ליישם את ה"כלים" שרכש במסגרת אותו תהליך טיפולי, הרי שבאירוע הנדון איבד שליטה ונהג על-פי דפוס התנהגותי אימפולסיבי ואלים המוכר לו מהעבר. למרות זאת, הנאשם שלל בפניה מצוקה או נסיגה במצבו ועל כן סבור שאינו זקוק לטיפול. התייחסות זו של הנאשם מעלה, כי למרות תהליך השיקום לו ביקש הסניגור ליתן משקל מכריע, הרי שמדובר בנאשם שלמעשה לא עבר שינוי ממשי, בעת כעס ובהיותו במצב של עימות חוזר הוא לדפוסיו האלימים, ולמרות שבמהלך ארבע שנים השקיע מאמצים להוכיח תפקוד תקין, הרי שהוא עדיין מצוי בסיכון לביצוע עבירות ופגיעה באחרים בעתיד.

10.        הנסיבות המשפילות והביזוי שחווה הקרבן, התעוזה של הנאשם לדרוש את כספו בדרכים כוחניות, עברו הפלילי המכביד ועמדתו הממזערת של הנאשם לצד נתוניו האישיים אכן מבססים את עתירת ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל מוחשי וממושך.